מפגש סימפוזיון שבו נתבקש כל משתתף להציג יצירה מוסיקלית כלשהי ולבחון כיצד מתבטא בה הקשר שבין הלחן לטקסט.
שלושה חודשים עברו מאז התחלנו לחקור את המילה הכתובה על פניה הרבות מספור. מפגש זה מסמן את תחילת חקירתנו את היחס המורכב שבין הטקסט למוסיקה, כן בתורת כלי רב-עוצמה להבנת יכולותיה ומגבלותיה של המילה. לעת-עתה לא ניכנס לתווים, אך בעתיד נחזור לסוגיה מכיוון התיאוריה המוסיקלית.
בדיון על מאפייניה הטקסטואליים של יצירה מוסיקלית, שלוש אפשרויות
עיקריות עומדות: (1) הברורה מאליה: להציג טקסט מולחן. כאן כדאי להביא את הטקסט בשפה שבה הוא מושר, לצד תרגום לעברית/אנגלית באם הוא בשפה אחרת, כדי שיהיה אפשר לעקוב אחריו תוך כדי שמיעה; (2) להציג מוסיקה אינסטרומנטלית בעלת פרוגרמה טקסטואלית חוץ-מוסיקלית. הז'אנרים העיקריים שמתאימים לכך הם בלט, פואמה סימפונית (tone poem) וסימפוניות, אך גם אוברטורות ומוסיקת במה (incidental music) ומוסיקה קאמרית מסוימת. כאן אין ממש יתרון לשפת המקור, אבל כן חשוב להביא את הטקסט שאליו מתייחסת המוסיקה, או לפחות קטע פרומיננטי מתוך היצירה הטקסטואלית;
(3) להציג כתב תיאורטי שמדבר על השאלה לעיל ו/או מנסה לפתור אותה.


תוכן הסלון

- יוהן וולפגנג פון גיתה (1749-1832), שר היער (1782).
ליד (1815) מאת פרנץ שוברט (1797-1828).

- נתן אלתרמן (1910-1970), זה יעבור (1945).
לחן: משה וילנסקי (1910-1997).

- שאול שטרניחובסקי (1875-1943), אני מאמין (1892).
לחן: טוביה שלונסקי (1874-1929).


נספחים:
- אני מאמין, עיבודו של אבישי כהן (1970*) ללחנו של שלונסקי להרכב ג'אז.