עתה פנינו סוף סוף ליצירת המופת של ביכנר, והיא פרגמנטלית בלבד!, אותו המחזה שהיכה ועודנו מכה גלים בכיפת התיאטרון המערבי. לא קמה עוד טיוטא שהייתה כה עוצרת נשימה ומבע כ"וויצק" לביכנר. לא הייתה עוד יצירה שכוחה הדרמתי היה יכול לפגעי הדורות ולשחיתות השמיים, כאותה המצבה לאדם שהיה. מה עצמה ירושתנו אילו ירדה אלינו היצירה בשלמותה!

את וויצק כתב ביכנר בשנתו האחרונה (1837) ונראה שהניחה בצד זמן קצר לפני יציאתו להוראה בציריך. אין לה זכר אצל גוצקוב, גם לא חלק במהדורת כל כתבי ביכנר שהתקין אחיו לודוויג בשנת 1850. זה האחרון התקשה בפענוח כתב ידו הנחפז של ביכנר, ובמשך שנים ארוכות הייתה הדרמה גנוזה כאבן שאין לה הופכין בעליית גג נעלמה.

בשנות השבעים קרל אמיל פרנצוס (1848-1904), סופר פופולרי יהודי אוסטרי, שם ידיו על כתב היד וגילה את "וויצק" לעולם, לראשונה בעיתון וינאי (1875) ואחר כך במהדורה שהתקין לכל כתבי ביכנר (1879). פרנצוס משה אמנם את "וויצק" מתהום הנשיה, אך השמות שעשה בכתב היד לא יבישו את סיוטיו הנוראים ביותר של כל פילולוג: את הדיו הדהוי הוא שיקם כביכול במיני כימיקלים שגרמו להשחתה חסרת תקנה, את הכתב לא הבין לאשורו, והמהדורה שהוציא עשתה סלט מארבע הטיוטות שביכנר הותיר אחריו. מהדורתו של פרנצוס גם הקימה לה מורשת של עיוותים מעיוותים שונים, ועוד יעברו שלושה-ארבעה דורות עד בוא המהדורות הביקורתיות ל"וויצק". מחלוקות על הנוסח האותנטי ביותר עודן חיות כיום.

רק בשנת 1913 העלה במינכן את "וויצק" הבמאי המהולל מקס ריינהרדט (1873-1943), והצגות נוספות ועיבודים צצו לאורך המאה כפטריות אחרי הגשם. שתי אופרות, מאת אלבן ברג (1925) ומנפרד גורליט (1926), הראשונה גלעד נצחי והשנייה נשכחת, עיבדו כל אחת בדרכה את המחזה. עיבודים מעיבודים שונים לבמה, סרטים רבים (ונזרם סרטו של ורנר הרצוג משנת 1979), מחזות זמר ותיאטרון בובות לקחו כולם חבל בציריו של החלכאי בן הנדכאים פרנץ וויצק.

בארץ הוצג "וויצק" לראשונה בשנת 1963 בתיאטרון הקאמרי בבימויו של שמואל בונים ובתרגומו של דן מירון. מאז מועלה המחזה מדי כמה שנים על במות ישראל: ב"החאן" בבימויו של מייקל אלפרדס (1973), ב"הבימה" בבימויו של דוד לוין (1978), בתיאטרון "המדרגות" בבימויו של אשר צרפתי (1982), בחוג לאומנויות הבמה של אוניברסיטת ת"א בבימוי דורית ירושלמי (1987), שנית ב"הקאמרי" בבימוי רנה ירושלמי (1991), בתיאטרון המעבדה בבימוי עמיר קליגר (2004), בתיאטרון מלנקי-תמונע בבימוי איגור ברזין (2006), ולאחרונה שלישית ב"הקאמרי" בבימויו של איתי טיראן (2010). המספר הרב של הפקות שונות, בתרגומים ובעיבודים שונים, ע"י מביני דבר וע"י חובבנים גמורים כאחד, מלמד שוב על גדולתו האוניברסלית של ביכנר.

קראנו את המחזה בתרגומו (1975) של ידידיה יצחקי, עורכו הראשון של כתב העת "עלי שיח". דומני כי זאת הגרסה המדויקת ביותר מבין העומדות לרשותנו בעברית.


תוכן הסלון:
- גאורג ביכנר (1813-1837), וויצק (1837).

נספחים:
- לאה גולדברג (1911-1970), הערות ל"וויצק" של גיאורג ביכנר (1969).
- ידידיה יצחקי, הזמן במחזותיו של ביכנר (1973).